תוספתא כפשוטה על ברכות ה׳:ד׳

4 מזגו לו וכו'. בכי"ו אין כאן הפסק כלל, והכל הוא מדברי ר' יוסי, כפירש"י והרשב"ם בפסחים ק"ב רע"ב. ועיין מ"ש להלן בשם הראב"ד. ועיין מאירי ק"ב רע"א בשם יש אומרים.

5 של שבת וכו'. תוספ' פסחים ק' א' ד"ה ר"י, השגות הראב"ד על בעה"מ ריש ערבי פסחים הנ"ל, תוספ' רי"ד שם, מהדו"ת, ק"ב א' כ"ב ע"ג ד"ה ר"י, רא"ש שם פ"י סי' ז', שו"ת שלו כלל כ"ב סי' ו', תוספות שלו לפי נ"י נדפס ע"ש הריטב"א פסחים ק"ב סע"א, מאירי שם צ"ט ב' 84 ע"ב ד"ה ונשוב, ק"ב א' 87 ע"א. ופירש בהשגות הראב"ד הנ"ל שהלכה זו של התוספתא היא אף לר' יהודה. ברם כאן לא נזכרה ברכת המזון כלל בדברי ר' יהודה. ובין לפירוש התוספות ק"ב ב' שלר' יהודה כבר ברך ברה"מ לפני קידוש, ובין לשיטת בה"ג הנ"ל שלא ברך, הרי כבר אכל אחרי הקידוש ופשיטא שמזכיר של שבת. וברא"ש פסחים פ"י סי' ז' מסתפק במי שגמר את סעודתו עם חשכה, ובנתים קדשה עליו השבת, אם מזכיר של שבת בברה"מ, ומעיר שמן התוספתא כאן אין ראיה, שהרי אכל מקצת סעודה בשבת, אבל רבינו מכריע שהוא מזכיר. וכן בשו"ת שלו הנ"ל פוסק שמזכיר של שבת ומביא את התוספתא שלפנינו. ויפה העיר הר"י שור בהגהות לס' העתים עמ' 211 הערה ק"מ לדברי הבה"ג ה' קידוש והבדלה, ד"ו י"ב ע"ג, ד"ב עמ' 44, והובא בס' העתים שם: והיכי דגמרי סעודתייהו מקמי דקדיש, ועד דמאשו ידיהו קדיש יומא, ליברכו ברישא ברכת המזון ולידכרו דשבתא או דיום טוב, וליסבון כסא אחרינא וליקדשו עליה. וברי"ף פסחים פ"י סי' תשע"ב העתיק כנראה מבה"ג הנ"ל, אבל השמיט "ולידכרו דשבתא או דיו"ט". ועיין בשלטה"ג שם. ובמאירי הנ"ל ק"ב רע"א העתיק מן הרי"ף ותרגמו לעברית, והסמיך לו את התוספתא, ונמצא פוסק כבה"ג, אלא שהביא ג"כ דעת יש אומרים שלא נאמרה הלכה זו אלא כשאכל משחשכה או לר' יהודה שמברך אחרי הקידוש, אבל כשגמר לפני השבת, שאין כאן לר' יוסי לא קידוש ולא אכילת שבת, אינו מזכיר. והמאירי חולק עליהם. וכן פסק לעיל שם צ"ט ב', 84 ע"ב והביא ראיה מן התוספתא. ובארחות חיים ח"א ה' שבת, קדוש היום סי' כ', ס"ג ע"ב: היה אוכל וגמר סעודתו עם הכנסת שבת וכו' כתב הבה"ג דבאותו ברכת מזון מזכיר של שבת, אעפ"י דעל סעודת חול קאתי. ויש אומרים שאין מזכיר בה של שבת כלל עכ"ל.